יונים בעיר

אסור להזין סנאים ויונים בפארקים עירוניים, והרשויות המקומיות הוציאו חוק עזר כדי למנוע מאנשים להאכיל את הציפורים שם. זה אולי נראה חסר לב, אבל זה טוב לבעלי החיים וזה אטרקציה תיירותית מפורסמת בלונדון. האכלת סנאים, יונים ועופות אסורה בכל הפארקים בעיר.

בני אדם החלו לביית ולגדל את הציפורים

ויצרו תת-מין שהוליד את מגוון היונים העירוניות של ימינו. היונה המבויתת שגדלה עם מין שכונה בעבר יונת סלע ושמה שונה בשנת 2004. מגוון זני יונים ביתיים שוחררו לטבע, מה שמסביר את נוצות המגוון של יונת הבר. אף על פי שאירופאים, שגידלו לראשונה יונים סלעיות, לא הבינו כיצד יכולים הציפורים לנווט, הם זיהו כי יני סלע מבויתות יכולות לשמש כלים להעברת מסרים. בתי יונים הותקנו על ספינות כצורת תקשורת אמינה ליונה. בעלי קרקעות באתרים מסוימים יספקו גידול יונים כדי לשלוט על אוכלוסיות הרבייה של יונים ברות באזורים מקומיים.

אתרי קינון המוניים נפוצים ביונים

המהוות קהילת ציפורים שנוהרות ולעתים קרובות חולקות בניין. יונים מתרבות בכמויות גדולות, לעתים קרובות בבניינים שלעתים קרובות חולקים עד תריסר ציפורים. אתרי קינון המוניים נפוצים במושבות יונים, שכן הם מתאספים בקבוצות של עד 20 ציפורים ומעלה בו זמנית. אתרי קינון המוני שכיחים בקרב אוכלוסיות יונים, שם הם מתרבים ומשתפים בניינים, המשותפים לרוב רק לשניים-שלושה, לפעמים יותר מעשר ציפורים.
לעוד פרטים על יונים בעיר והרחקת יונים מומלץ להעיף מבט ב- harhakat-yonim.co.il

רוב היונים הפראיות מגיעות לצפיפות הגבוהה ביותר שלה במרכז העיר

ולעתים קרובות אנשים נתקלים בהן, מה שעלול להוביל לסכסוך. לדוגמא, אוכלוסיית הרבייה של אוכלוסיית יונים מגודלת בניו יורק נאמדת ב -12 עד 130 פרטים בלבד. בפרברים, בעלי בתים עשויים גם להאכיל יונים בטעות או לספק להם מזון כאשר הם מאכילים את ציפוריהם בחצר האחורית על ידי זריקת זרעים על הקרקע או הנחת זרעים במאכלי ציפורים.

אספקת יונים למזון מוכן בעיר פירושה שהם מאבדים את יכולתם לשרוד לבד

וקשה להרחיק אותם מהאזורים בהם הם גרים ומקננים. עם זאת, אין פיתרון כולל, שכן היונה יכולה פשוט לעבור לאזורים אחרים בקרבת מקום. אם רובם לא עוברים למקום אחר, ייתכן שתצטרך להפסיק להאכיל את הציפורים למספר שבועות.

הם הסתגלו למגורים עם אנשים שיש מקורות מזון בשפע, והם נמצאים גם באזורים כפריים. יונים מעדיפות לגור בעיר כי יש להן הרבה אוכל, אבל הן גם נווטים מדהימים. הם יכולים למצוא את דרכם לכל מקור מזון, מה שמקשה על מציאת אוכל מחוץ לעיר.

יונים בר יש בשפע בערים רבות ברחבי העולם

והן הסתגלו לחיים העירוניים. הם נמצאים על מחשופים ובניינים סלעיים, מה שאין תחליף לצוקים. יונים ויני סלע הסתגלו היטב לעיר מכיוון שהם יכולים להתיישב ביתר קלות על הצוקים שבהם חיו בטבע.

בשילוב עם מחזור הרבייה המהיר שלהם (כל אחד מההורים יכול לייצר עד 10 אפרוחים בשנה)

קל להבין מדוע ציפורים אלה מאוכלסות כל כך ברחבי העולם. כל כך הרבה יוני מירוץ התחתנו עם יונת העיר, והן זוכות להרבה מטלות וחבל. ישנם גם חובבי יונים בעלי כוונות טובות המאכילים את הציפורים באופן קבוע, אך אחרים אינם מאמינים כי הם רעבים וזקוקים למזון ואינם יכולים לשרוד ללא האכלה.

מי שלא אוהב יונים מזכיר לעתים קרובות את שאר המרכיבים של האקולוגיה העירונית ומגלה שלעתים קרובות הם רואים עורבים מגיעים או שהם רואים שועלים ועופות דורסים בבתיהם בתקווה שהם ירדפו אחריהם.

אירופאים הביאו יונים לצפון אמריקה במאה ה -16

כנראה כמקור מזון, וחלק ניכר מכך נעשה בערים. לעיתים קרובות עובדים מוצאים קני יונים במגדלים מוגמרים חלקית, אך כיצד הם עושים זאת תעלומה. המיקום המושלם לקני יונים יכול להיות דירה נטושה או אפילו בניין ללא חלונות או דלתות. יש אנשים שהשתמשו בכישורי ניווט ביונים מאז לפחות לפני 3000 לפני הספירה, כאשר בני האדם הקדומים שחררו יונים מכלובים ועקבו אחריהם לארץ הסמוכה לפני שהציפורים ברחו.

יונים היו עדיין מקור מזון חשוב במאה ה -19

אך הן נגנבו מעליות הגג כדי לתרגל את הספורט החדש והאופנתי של ירי יונים, ושימשו כמטרות חיות בתחרות. החוקרים מצאו כי בעוד שיני גבעות לבנות היוו רק אחוז קטן מהמספר הכולל של ציפורים שביתת יונים, הן היוו חלק ניכר מכל שביתות היונים שנצפו על ידי נצים, כאשר לרוב המכריע של הקורבנות יש בעלי חיים כחולים. לבז היה סיכוי טוב בהרבה לאתר ולתפוס יונה שזה עתה נשבה, בעוד שמספר הטורפים ביונים עם נוצות לבנות פחת בצורה חדה.